" צועד על אדמה ללא צל ... מאסף פיסות נייר של ערך כטיפות טל - " ... כך מתאר אב"ג את עצמו במאמר גדול שכתב לקראת קבלתו את פרס אבי חי , בשנת , 1996 והוא אז כבן . 80 מבחינת מעמדו הציבורי היה זה רגע השיא של חייו : הוא הוכר ברבים כאישיות שפועלה זכה להוקרה לאומית . הפרס הזה הוענק לו במשכן הכנסת , במעמד ראשי מדינה , אנשי רוח , מורי הלכה והרבה מאוד חברים - לדרך , להשקפת עולם , למפעל התרבות שבנה . הוא מעולם לא קרא בציבור את הדברים האלה . הקרובים אליו ידעו , כי מעבר ליום השמחה הוא צופה עתיד לוט בערפל - עתידו של מפעל חייו : ארכיון החגים הגדול . החומר עצמו , היטיב אריה לדעת , יתקיים . השאלה הגדולה היא - היהיו לו דורשים ? היהיה בו צורך ? איש לא היה מודע כמוהו לסימני השאלה האלה . הם אולי לא העיבו על שמחת ההישגים , אך בהחלט הכניסו את השמחה הזאת לממדיה . אבל לא רק ארכיון החגים ומקומו החשוב בתרבות הקיבוץ נותרו כיד זיכרון לחייו ולעבודתו העצומה של אריה . בצידם - ולא בצילם - צבר האיש , לאט לאט , לקט עצום של ניירות : מסמכים , רשימות , מכתבים , ראיונות כתובים או מתומללים , צילומים אין ספור , קטעי עיתונות - תי...
אל הספר