פרק שלושה־עשר: המימד האנטישמי ביצירתו של פרוסט

נקודה שנשארה סתומה אצל פרוסט היא השיח האנטישמי המשולב ביצירה , שהקורא לא תמיד יודע למי לשייך אותו - לדמות המדברת , למספר , או לרוחו של היוצר המובלעת בדמויות . קושי זה ניכר בייחוד באוברטורה לסללט 1 עמ 1 רה , שמרוכזות בה מרבית ההתקפות האנטישמיות על היהודים שרווחו במאה ה . 19 במיוחד בולט עניין הבדלנות החברתית והדתית שלהם . הם מופיעים באוברטורה כ"גזע המקולל , " כינוי שיוחד להומוסקסואלים בפתיחתו של הפרק , העורך השוואה בין שני ה"גזעים . " קטע זה משולב בתוך סניגוריה על ההומוסקסואלים , שגורלם המר מזכיר את גורל היהודים בקרב אומות העולם . משולבים בו ניסוחים מתוך כתבים ונאומים של אנטישמים ידועים כגון אורבן גויה ( U . Gohier ) המו"ל של ' כתב העת . La vieille France קשה לומר אם משפטים אלה נאמרים כאן לשבחם של היהודים או לגנותם , אם אומרם הוא הומוסקסואל אנטישמי זועם , הומוסקסואל המזדהה עם מצבם של היהודים , או המספר המשמש פה למחבר . בעיית זיהויו של הקול המנסח ניסוחים אנטישמיים תעסיק אותנו בפרק זה , המבקש לתהות על המניעים העמוקים לאנטישמיות של דמויות שונות ביצירה ועל מניעיהם הכמוסים של המספר והיוצר בה...  אל הספר