לדעת ברקו ביץ , בתחום מעמד האישה בהלכה ניתן לזהות מתח גלוי בין החוק למוסר . שיקולים וטיעונים מוסריים רבים המצויים בדיונים הקשורים למעמד האישה מאז התלמוד הם עדות מובהקת למתח זה . נוסף על כך , סוגיות מעמד האישה עברו את השינויים מרחיקי הלכת ביותר במשפט העברי והיו על סדר יומם של גדולי פוסקי ההלכה כמעט בכל התקופות . נחיתות מעמדה המשפטי של האישה מול הבעל או מול יורשיו החוקיים הניעה את חז"ל , ואת חכמי ההלכה שבאו אחריהם , לגלות רגישות בכל הנוגע למעמד האישה בהלכה . כתוצאה מכך נתקנו תקנות ונוצרו תקדימים הלכתיים יצירתיים שמטרתם להתמודד עם נחיתות זו . התחום שבו ניתן למצפון ההלכתי הביטוי המובהק ביותר הוא תחום דיני נישואין וגירושין . בעניינים אלו אנו מוצאים הבנה מלאה של חולשת מעמדה המשפטי של האישה . כדרכה של ההלכה , מאמצים כבירים מושקעים כדי לשמר את משמעות העיקרון המשפטי ובה בעת למצוא פתרונות לבעיות היום יומיות הנובעות מהעימות שבין המילה הכתובה לדרישות המוסריות שהמצב הממשי מציב . אין זה מפתיע אפוא שברקוביץ , בעקבות חכמי הלכה בדורות הקודמים , הקדיש את עיקר מאמציו ההלכתיים , וחלק ניכר מכתיבתו העיונית ...
אל הספר