לא כדי להיטמן במאורה , לא להיות גרור-מחנה , בלוי , כי אם לשם הזכות היתרה להתייצב כאיש בלתי תלוי . –רוברט ברנס האידיאלים והעקרונות שחזרנו והצגנו בפרקים הקודמים פותחו בחברה שבמובנים רבי-חשיבות הייתה שונה משלנו . זו הייתה חברה שבה רבים מבני-העם , ורוב אלה שנודע להם משקל בגיבושה של דעת הקהל , התפרנסו כעצמאים . עד כמה אפוא יש עוד לעקרונות הללו שפעלו בחברה כזאת תוקף כיום , כאשר רובנו עובדים כשכירים בארגונים גדולים , משתמשים במשאבים שאינם בבעלותנו , ופועלים במידה רבה על פי הוראות שאנו מקבלים מאחרים ? ובפרט , אם כיום העצמאים הם חלק קטן הרבה יותר ומשפיע הרבה פחות בחברה , כלום פחתה משום כך חשיבותן של תרומותיהם או שמא עדיין הן הכרחיות לרווחתה של כל חברה חופשית ? בטרם נפנה לסוגיה העיקרית , עלינו להשתחרר ממיתוס הנוגע לצמיחת המעמד העובד , שגם אם רק מרקסיסטים האמינו בו בצורתו הגולמית ביותר , בכל זאת השתרש עד כדי כך שבלבל את דעת הקהל . מדובר במיתוס שלפיו הופעת פרולטריון של חסרי רכוש היא תוצאה מתהליך של נישול , שבהמשכו נשללו מן ההמונים הנכסים שקודם לכן אפשרו להם להשתכר למחייתם כעצמאים . העובדות מעידות ...
אל הספר