לעולם אין אדם מגביה לעלות יותר מבשעה שאינו יודע לאן הוא הולך . –אוליבר קרומוול כיום מחברים המחשיבים את המוניטין שלהם בקרב הקהל המתוחכם יותר כמעט אינם מעזים להוציא את המילה קדמה מפיהם בלי להקיפה במרכאות כפולות . הביטחון המובלע בברכה שבקדמה , שהיה אופייני במאתיים השנים האחרונות להוגה הדעות המתקדם , נחשב עכשיו סימן לשטחיות . גם אם ברוב ארצות תבל עדיין רוב רובם של הבריות תולים את תקוותיהם בהמשך הקדמה , בקרב אינטלקטואלים מקובל להטיל ספק אם קיים דבר כזה , או לפחות אם הוא רצוי . עד לנקודה מסוימת תגובה זו הייתה נחוצה נגד האמונה השופעת והתמימה בכורח הקדמה . בתוך כל מה שנכתב והוגד עליה , כה רבים היו הדברים שאיאפשר היה להגן עליהם עד שמוטב שיחשבו פעמיים קודם שישתמשו במילה . מעולם לא היה צידוק רב לקביעה ש”הציביליזציה הלכה , הולכת , ועתידה ללכת בכיוון רצוי , ” כשם שלא היה כל יסוד לחשוב שכל שינוי יש בו צורך או שהקדמה ודאית ותמיד היא מביאה ברכה . פחות מכל הייתה הצדקה לדיבורים על " חוקי קדמה” שאפשר לזהותם , המאפשרים לנו כביכול לחזות מראש את התנאים שאליהם אנו מתקדמים בהכרח , או לגרוס שכל מעשה שטות שעשו ...
אל הספר