יצירתה של פניה ברנשטיין משועבדת למאבק עם עצמה על משמעות , על אורח חיים , על עצם החיים . חיפושה אחר קשר בין חייה האתיים לבין יצירתה מחייבים את הקורא לקריאה זהירה . אין זו אמנות בשירות רעיון , אלא ניסיון לחיות ולבנות עולם בו היצירה הינה גם משאת נפש , גם מחויבות לאמת וגם נחמה . ההכרעות האישיות שקיבלה בחייה מהדהדות ביצירתה . הן מעמיקות את חוש הביקורת שלה ואת כאבה . למרות ייחודה וקולה האישי אין היא מהססת להיות "חזנית " של חברה , של מפעל . דווקא משום כך נזהרה תמיד מזיוף . אין אפוא פלא שבגלל תכונות אלו קל לה לדבר אל הילד ואל המבוגר בעיקר דרך יצירתה לילדים . היא מבקשת ליצור יצירה לוחמת , מעידה על הקרע ושואפת לחיים הרמוניים גם בתוך התוהו ההיסטורי בו היא חיה . פניה היא המורדת , המכריעה , הפעילה , זו שיודעת לחפש שורש ולהתכוון לאלטרנטיבה . וכך היא כותבת : מרגוע בין שני גזעי עצים , כבין אתמול שוקע לבין מחר בוקע - תלוי עךסל יומי . ןקל , אט אט תנךנךני רוח כיד אמי . כבחלום פלאים , מעל להר ושביל , בתכלת שקופת גיל - כנפיו יפרש יומי . לכל בקעה יצייץ , לקטן חגב וצייץ בךכה ישא בשמי . ( אסיף , ( 21
אל הספר