ראשיתה של דגניה נעוצה ברעיון הניהול העצמי — לא פקיד או מומחה ינהל את המשק , אלא חבורה המנהלת את עצמה על בסיס של שוויון ערך האדם . האם אין סתירה בין ניהול לבין שוויון ערך האדם ? והאם אין השוויון תובע אחידות ? האם יש מקום בקבוצה למי שמנהלים את חבריהם ? שאלת הניהול העצמי הייתה מאוד עקרונית בדגניה , ואפשר לראותה מתגבשת בהכרעה הרעיונית הראשונה של החבורה באשר למבנה שלה : דגניה סירבה להיות קואופרציה כפי שהוצע לה על ידי המוסדות , משום שבמבנה שהוצע היה מקום מיוחד לפקיד המנהל . את כל המשברים הסבירו בדגניה ככישלון הנובע מריבוי אנשים , המביא לצורך לנהל . ובכל זאת , למן הימים הראשונים יש מנהיגות בדגניה . המטלות שעמדו בפני הקבוצה תבעו מנהיגות , הנהלה , קביעת סדרים , השקעת אנרגיות במעשים ; יצירת מרחב שבו החברים משכנעים איש את רעהו , שבו החלומות הופכים לחזון עם שפה ברורה שניתן להזדהות עמו או לדחותו . כולם הכירו בכוחו של יוסף בוסל . הוא ידע מה הוא מבקש לבצע , מהו הפרויקט של החבורה . אך הידע הזה פצע את חלומם של אחרים , ואת האחווה ביניהם , שנבעה מההסכמה לא לנסח ולא לתבוע . תנחום תנפילוב , למשל , הרגיש כי...
אל הספר