דגניה חיה בסתירה בין קצב ההיסטוריה העולמית , הפוליטיקה , המלחמות , משברים שמגיעים מבחוץ לבין המתרחש בקבוצה , בשדה ובחבורה . היחס של הקבוצה אל ה"חוץ" אינו כיחס אל תאונה או אויב . דגניה לא יצרה היסטוריה קדושה המתנתקת מהאירועים . מניעיה הסוציאליסטיים והציוניים קבעו כי השיבה אל ההיסטוריה על סתירותיה כאן על פני אדמה היא חלק מחזונה . אמנם מוריה של דגניה , כמו אהרן דוד גורדון ויוסף חיים בתר לא האמינו כי ההיסטוריה היא תהליך הכרחי המוביל אל הישועה או אל החורבן אך האמינו כי האירועים המתרחשים מחייבים נקיטת עמדה , מעורבות אישית . חברי דגניה לא ניסו להדחיק את המאורעות המתחוללים מסביב או להתבונן בהם מגבוה . הרצון היה להוות קבוצה המעורבת בעולם , בפוליטיקה , בכלכלה . הם האמינו כי חיי היום יום הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה כתהליך המבקש משמעות . העבודה והיחסים האישיים , הקדמה הטכנולוגיה והמוסר אינם תפאורה לתנועת הצבא או לתהליכי הייצור , הן פעילויות הנמצאות בקדמת הבמה . ההיסטוריה שבה הם ראו עצמם מעורבים איננה מחולקת להיסטוריה קדושה של פעילות שיש להעריץ ולזכור ולהיסטוריה חילונית נטולת חשיבות כי עוסקת ביום י...
אל הספר