מהפכת העבודה הייתה צעד דרמטי ששילב את החלום החברתי , הלאומי והאישי של חברי דגניה . היא עמדה במרכז הוויתה . במעבר לאורח חיים של עבודה מצאו אפשרות לבנות גשר לאדמה , שיתוף פעולה בין האנשים ואתגר יצירתי . אם מרקס ביקש לבטל את הניכור בעבודה ולהשיב את פירותיה לעובד , גורדון ביקש להשיב דרכה את האדם אל הטבע ואל היצירה . אם מרקס ראה בעבודה מקור לזכות הפוליטית של הפועל לתבוע לעצמו זכויות אנושיות , גורדון ראה בה מקור לחיוב החיים המביא בעקבותיו מחויבות מוסרית ויכולת שלא לכלוא את היחיד בבדידותו . חברי דגניה חיו את העולם הרעיוני הזה . הם לא האמינו ב"דת העבודה , " שהיו מי שייחסוה בטעות לגורדון . הם האמינו כי בעבודה יוכלו למצוא סדן לכוח היצירה שלהם , לאוטונומיה החברתית שלהם , גשר אל הארץ ותרבותה החקלאית התנ"כית הקדומה , ולקדמה המדעית . חיבור כזה יאפשר שיתוף פעולה עם הטכנולוגיה המתפתחת . ברל כצנלסון קרא לכך " תבונת כפיים . " הצורך להדגיש את שוויון ערך העבודה ודרכו את שוויון ערך האדם , התגלם גם בהדגשת עבודת הכפיים לפני כל העבודות האחרות . המהפכה האישית בעבודה הביאה את בני הדורות של החלוצים , לפני ואחרי ...
אל הספר