א.ד. גורדון

אהרן דוד גורדון הגיע ארצה בשנת 1904 והוא בן . 48 הוא הזדהה באופן מלא עם חלוצי העלייה השנייה , ליווה אותם בנדודיהם , במחשבתם , בריקודיהם , בשירתם , ובמיוחד בייאושם ובקשייהם . חמש שנים לאחר בואו הצטרפו אליו אשתו ובתו . אולם אשתו נפטרה ממחלה וגורדון לא בנה לו בית והמשיך לנדוד ולחיות עם קבוצות שונות . בין השאר בשנת 1914 שהה כנראה זמן מסוים בדגניה , ועזב בכאב ובמחאה שטיבה איננו ידוע לנו . גורדון המשיך לנדוד אך קשריו עם חברי דגניה נשארו עמוקים . בימי מלחמת העולם הראשונה היה בעמק הירדן , אך לא בדגניה . ברגע של משבר בין דגניה ופועלי העמק תבע מבוסל להמשיך לפעול למען הפועלים באזור . כשהתברר לגורדון ולבתו יעל כי חלה בסרטן הוושט , נענה לפניות החוזרות ונשנות של דגניה והצטרף אליה . למרות הטיפולים הדחופים ומצבי החולשה הרבים שפקדו אותו , עבד ככל יכולתו , פגש בחברים והדריך אותם במצבים שונים . היה עמם בשמחתם ביום חופה ובתוגתם בימי אסון . גורדון היה בדגניה בימי ההתקפה הגדולה של שבטי הבדואים על דגניה . 'ב בנו ומשפחתו נרצחו בפרעות באוקראינה אך הוא לא נתן ביטוי לאבלו . בימי הפילוג עם המושב ביקשוהו חברי הקבו...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי

הקיבוץ המאוחד