ראינו בפרקים קודמים שבהיעדר דרכים חוקיות פותרים בני אדם את בעיות השיכון שלהם על ידי פלישה לקרקע פרטית או ציבורית ועל ידי בניה ללא היתר , זולה ביותר , בחומרים מלוקטים פה ושם , ברמה טכנית נמוכה . במעונות עלובים אלה הם חיים עד שהם מצליחים לחסוך כדי בניית חדר או שניים ולהגיע בהדרגה לבית מגורים עירוני רגיל , בן קומה או קומותיים , עם דירה אחת או יותר . כאשר נמנע מהם הדבר בכוח המשטרה או הצבא , מביאה ההתנגשות למרי אזרחי מסוכן . ברוב ארצות אמריקה הלטינית , באפריקה ובאסיה , אך גם בארצות המערב , נכנעו השלטונות למציאות והניחו להמוני המשתכנים הפולשים להקים את שבתותיהם הענקיות , שבהמשך הזמן נעשו רקמה רגילה וסבירה של ערים . כל הרוצה לראות תופעה זו בסביבתו הקרובה ילך למדבר יהודה , המשתרע ממזרח לירושלים ולבית לחם , שם ימצא עשרות אלפי משתכנים ערבים שבנו לעצמם בתים על קרקע ממשלתית , באמצעים שהיו ברשותם וללא רשיונות בניה . כיום משתרעת ירושלים קילומטרים רבים אל תוך המדבר . התפתחות דומה אפשר לראות גם במחנות הפליטים ברצועת עזה . הבעיה של אלה אינה קורת גג אלטרנטיבית ומשובחת במקום השיכון הדל שבידם , שכן הדבר ע...
אל הספר