כבר עמדנו על העובדה שהשינון הממוסד , הממלכתי , קיים מזה אלפי שנים - כנראה מראשית התקופה ההיסטורית . לממשלים השונים היו סיבות שונות לשכן את נתיניהם , בעיקר למטרותיהם ולא מתוך דאגה לרווחת המשוכנים . בין הסיבות כדאי לציין את נכונות הממשלים לשכן את חיילי צבאם , לאחר כיבוש ארץ חדשה או לאחר שחרורם מן הצבא . נוהג זה הפך להיות מקובל באימפריה הרומית , שהשאירה אחריה ישובים רבים ששמם "קולוניה" ( מושבה בלטינית . ( העיר קלן בגרמניה והכפרים הערביים קולוניה , קלנדיה וקסטל ליד ירושלים , היו מושבות של מתיישבים משוחררי צבא שיושבו על ידי הממשל הרומי . מושבות דומות אנו מוצאים בצרפת , בגרמניה ובצפון אפריקה . דאגה זו לחיילים משוחררים אנו מוצאים גם לאחר מלחמת העולם הראשונה , ועוד יותר מזה - לאחר מלחמת העולם השניה . בכל המקרים הללו , למן ישוב חיילי הלגיון הרומי ועד השיכונים ההמוניים שלאחר מלחמת העולם השניה , ניכר רצונם של הממשלים השונים לפצות את הלוחמים ולהפיג את רוח העייפות , ההתמרמרות והמרי המתעוררים בהם עם שובם לחיים האזרחיים . כבר עמדנו על העובדה שמעשה השיכון משמש , בין השאר , אמצעי שליטה . מאז התפרצויות ...
אל הספר