בפרק השלישי דובר על ההפרדה והניתוק שנוצרו בין האדריכלות הפורמלית , הממוסדת והמתוחכמת , לבין האדריכלות העממית . הפרדה זו ביטאה , בין השאר , את ההבדל והפער בין העושר החומרי והטכנולוגי של האדריכלות הפורמלית , שעיקר עיסוקה היה הקמת מקדשים , ארמונות ובתי עשירים , לבין האדריכלות העממית המבוססת על חומרים שמצויים בסביבה ועל טכנולוגיה שמצויה בידי העם הפשוט . במשך דורות רבים היתה הפרדה זו בין האדריכלות הפורמלית לבין האדריכלות העממית גם הפרדה בין אדריכלות מונומנטלית לבין אדריכלות תכליתית של בתי מגורים פשוטים . האדריכלות המונומנטלית מכוונת ביודעין לבטא במבנים את חשיבותם ואת עוצמתם של שליטים ומוסדות מדיניים , דתיים או חברתיים . לעומתה האדריכלות העממית אשר עוסקת בעיקר בבתי מגורים ובנייני דת של העם הפשוט , אינה מכוונת לביטוי מופגן של מעמד חברתי כי אם לתכלית שימושית בלבד , ולביטוי אמונה והרגלי חיים של פשוטי העם . הפרדה זו , שהיתה קיימת במידה רבה באקדמיות לאמנות ולאדריכלות עוד בראשית המאה ה 20 ( ובברית המועצות עד לאחר עידן סטאלין , ( נעשתה מיותרת ואנאכרוניסטית עם הופעת האדריכלות המודרנית .
אל הספר