לא תמיד חופף האינטרס של המשתכן את האינטרס הציבורי והמדיני . מטבע הדברים מבקש הפרט להרבות את טובתו , ואפילו על חשבון הציבור והמדינה . אשר למדינה , עליה לשקול מה יהיה היקף המימוש של התוכניות לשיכון , ולרסן את תיאבון הציבור , אם הוא מופרז , כפי היכולת . אם שאלת השיכון נראית עניין טכני וכספי בעיקרו , הרי זו ראיה מטעה בפשטנותה . ההיבטים הטכניים והכםפיים של השיכון חשובים , אך יש לשיכון גם פנים של איכות , שאין דרך למוד אותם בכסף ובכמות . הדרך המקובלת , למדוד את ערכו של השיכון בעיקר לפי עלותו הכספית ורמתו הטכנית , נובעת מן גישה השלטת אשר מודדת כל מעשה אישי או חברתי בקני מידה חומריים וכלכליים . גישה זו מתעלמת מסיפוק הצרכים הנפשיים . אנשים רבים סבורים , למשל , שיופיים של מבני מגורים גדול יותר ככל שהמבנה יקר יותר , שדירה גדולה תמיד עדיפה על דירה קטנה . למעשה אין הדבר כך . דירה יכולה להיות יקרה ומכוערת למרות אביזרי המותרות שבהם היא משופעת . דירה יכולה להיות גדולה מדי לקשישים המתקשים באחזקתה , או לצעירים המתקשים בפרעון המשכנתא הרובצת עליה . אזרח המבקש להשתכן מוצא עצמו תחת אילוצים של מימון , אשראי ו...
אל הספר