ניצחון החיה העוברת לעולם לא היה שלם אם תהליך החילון , אובדן האמונה המודרני שהיה תוצאה בלתי נמנעת של הספק הקרטזיאני , לא היה שולל מחיי היחיד את האלמותיות שלהם , או לפחות את האמונה הוודאית באלמותיות . חיי היחיד נעשו שוב בני תמותה - לא פחות מכפי שהיו בעת העתיקה - והעולם היה יציב אף פחות , קבוע פחות , עולם שקשה יותר לסמוך עליו , מכפי שהיה בתקופה הנוצרית . כשהאדם המודרני איבד את הביטחון בעולם הבא , הוא הושלך בחזרה אל תוך עצמו , לא אל העולם ; לא רק שלא האמין שהעולם עשוי להיות אלמותי באופן פוטנציאלי , הוא אפילו לא היה בטוח שהעולם ממשי . וגם כאשר הניח בכל זאת שהוא ממשי , באופטימיות נטולת הביקורת והשאננה למראה של מדע המתפתח בקביעות , הוא הרחיק עצמו מכדור הארץ לנקודה מרוחקת בהרבה מכפי שהרחיקה אותו איזושהי התרחקות נוצרית מהוויות העולם הזה . תהא אשר תהא משמעות המילה "חילוני" בשימושה כיום , מבחינה היסטורית אין שום אפשרות לזהות בינה לבין עולמיות ; האדם המודרני , לפחות , לא זכה בעולם הזה כאשר איבד את העולם הבא , ואם לדייק הוא גם לא זכה בחיים ; הוא נהדף בחזרה אליהם , הושלך לפנימיות הסגורה של ההתבוננות...
אל הספר