29. האדם־העושה־במלאכה ומרחב ההופעה

בשורש ההערכה שהפוליטיקה זכתה לה בעת העתיקה עומדת האמונה שהאדם בתור אדם , כל יחיד בהתבחנותו הייחודית , מופיע ומוכיח את עצמו בדיבור ובפעולה , ושפעילויות אלה , אף שאין בהן תועלת חומרית , ניחנות באיכות בת קיימא משל עצמן משום שהן יוצרות את הזיכרון שלהן עצמן . התחום הפומבי , אותו מרחב בעולם שבני אדם זקוקים לו כדי שיוכלו בכלל להופיע , הוא אפוא "מלאכת האדם" באופן מובהק יותר מאשר מלאכת כפיו או עמל גופו . האמונה שלפיה המרב שיכול אדם להשיג הוא ההופעה והמימוש שלו עצמו בשום אופן איננה עניין מובן מאליו . לעומתה עומדת אמונתו של האדם העושה במלאכה , כי תוצריו של האדם יכולים להיות לא רק עמידים ממנו אלא [ בעלי ערך רב ] יותר מאשר הוא עצמו , כמו גם האמונה הנחושה של החיה העובדת שהחיים הם הטוב הנעלה מכול . משום כך שניהם לא פוליטיים במובן החמור של המילה והם ייטו לגנות את הפעולה והדיבור כבטלנות , בעסקנות בטלה וכדיבורי סרק , ובאופן כללי ישפטו פעילויות ציבוריות על פי התועלת שהן מביאות למטרות שהן לכאורה נעלות יותר - לעשות את העולם שימושי יותר ויפה יותר במקרה של האדם העושה במלאכה , ולהקל על החיים ולהאריכם במקרה של...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

קרן פרידריך אברט