מרחב ההופעה מתהווה בכל מקום שבו בני אדם מצויים יחדיו מתוך דיבור ופעולה , ומכאן שהוא קדום וקודם לכל כינון רשמי של התחום הציבורי ולצורות הממשל השונות , כלומר למגוון הצורות שבהן אפשר לארגן את התחום הציבורי . ייחודו בכך שלהבדיל ממרחבים אחרים שהם מעשה ידינו , מרחב ההופעה אינו ממשיך להתקיים לאחר שחדלה התנועה שחוללה אותו ; הוא נעלם לא רק כשמתפזרים האנשים - כמו שקורה בקטסטרופות גדולות , כשנהרס הגוף הפוליטי של העם - אלא כשנעלמות או נעצרות הפעילויות עצמן . בכל מקום שבו אנשים מתקבצים יחדיו , שם הוא נמצא בכוח , אבל רק בכוח , לא בהכרח ולא לעד . העובדה שציביליזציות יכולות לעלות ולרדת מגדולתן , שאימפריות רבות עוצמה ותרבויות גדולות יכולות לשקוע ולחלוף מהעולם ללא קטסטרופות חיצוניות - וברוב המקרים קודם ל"סיבות" חיצוניות כאלה ריקבון פנימי סמוי יותר , שמזמן אסונות - נובעת מייחודיות זו של התחום הפומבי ; מאחר שבסופו של דבר תחום זה נשען על פעולה ודיבור , הוא לעולם אינו מאבד לגמרי את האופי הפוטנציאלי שלו . מה שבתחילה מערער ולאחר מכן מחסל קהילות פוליטיות הוא אובדן כוח שסופו באימפוטנטיות ; וכוח אי 31 אתיקה : מה...
אל הספר