בהתגלות הנכוחה של הדובר והעושה שאין לו תחליף [ בתור דובר המלים האלה ועושה המעשים האלה ] יש בכל זאת אי מוחשיות מוזרה , המסכלת את כל המאמצים להגיע לביטוי מילולי חד משמעי . ברגע שאנחנו רוצים לומר מי הוא מישהו , אוצר המלים שלנו עצמו מתעתע בנו וגורם לנו לומר מה הוא ; אנחנו מסתבכים בתיאור תכונות שבהכרח משותפות לו ולאחרים כמותו ; אנחנו מתחילים לתאר טיפוס או "אופי , " והתוצאה היא שהייחוד המובהק שלו חומק מאתנו . תסכול זה עומד בזיקה חזקה לחוסר האפשרות הפילוסופי הידוע להגיע להגדרת האדם , שכן כל ההגדרות הן קביעות או פרשנויות של מה הוא האדם , כלומר של תכונות שהוא עשוי לחלוק עם יצורים חיים אחרים , בעוד שההבדל המיוחד שלו יימצא בקביעה איזה מין "מי" הוא . אבל בלי קשר למבוכה הפילוסופית הזאת , לאותו חוסר אפשרות , למעשה , לגבש במלים את המהות החיה של היחיד האישי ( person ) כפי שהיא מראה עצמה בשטף הפעולה והדיבור , יש השפעה רבה על כל התחום של ענייני אנוש , אשר בו אנחנו מתקיימים קודם כל בתור יצורים מדברים ופועלים . חוסר האפשרות הזה מונע מאתנו באופן עקרוני את היכולת לנהל עניינים אלה כפי שאנחנו מנהלים דברים שטב...
אל הספר