מרקם , באחת מאותן הערות אגב רבות המעידות על החוש ההיסטורי המפותח שלו , אמר פעם שהגדרת האדם כ"עושה כלים" שהציע בנימין פרנקלין אופיינית ל"ממלכת היאנקים , " כלומר לעידן המודרני , לא פחות מכפי שהגדרת האדם כחיה פוליטית היתה אופיינית לעת העתיקה . האמת שבהערה זו טמונה בעובדה שהעידן המודרני ביקש להדיר מן המרחב הציבורי שלו את האדם הפוליטי , כלומר את האדם שפועל ומדבר , לא פחות מכפי שביקשה העת העתיקה להדיר משם את האדם העושה במלאכה . בשני המקרים לא היתה ההדרה התפתחות מובנת מאליה , בשונה מהדרת הפועלים וחסרי הרכוש עד לשחרורם במאה ה . 19 העידן המודרני היה , כמובן , מודע לגמרי לכך שהתחום הפוליטי לא תמיד היה - ואינו מוכרח להיות - תפקוד של "החברה" ותו לא , כזה המיועד להגן על הצד היצרני , החברתי של הטבע האנושי באמצעות מנהל ממשלתי ; אבל בעיני העידן המודרני , כל מה שחרג מאכיפה של חוק וסדר היה "פטפוטי סרק" ו"התרברבות ריקה . " הכושר האנושי שעליו ביסס [ עידן זה ] את טענתו בדבר היצרנות המולדת הטבעית של החברה היה היצרנות הבלתי מעורערת של האדם העושה במלאכה . העת העתיקה , לעומת זאת , הכירה היטב טיפוסי קהילות אנו...
אל הספר