תכופות נאמר שאנו חיים בחברה של צרכנים , ומכיוון שהעבודה והצריכה , כפי שראינו , אינן אלא שני שלבים של אותו תהליך שכופים על האדם צרכי החיים , אין זו אלא דרך אחרת לומר שאנחנו חיים בחברה של עובדים . חברה זו לא נוצרה באמצעות שחרור מעמדות הפועלים אלא על ידי השחרור של פעילות העבודה העמלנית עצמה , שקדם בכמה מאות שנים לשחרורם הפוליטי של העובדים . העניין איננו בזה שלראשונה בהיסטוריה התקבלו העובדים לתחום הציבורי וקיבלו בו זכויות שוות , אלא בכך שכמעט הצלחנו לרדד את כל הפעילויות האנושיות אל המכנה המשותף של הבטחת צרכי החיים והספקתם השופעת . כל דבר שאנו עושים , אנחנו אמורים לעשות כדי " להתפרנס ; " זהו גזר דינה של החברה , ומספרם של האנשים , בעיקר במקצועות שהיו עשויים לקרוא תיגר על כך , פחת במהירות עצומה . היוצא מן הכלל היחיד שהחברה מוכנה לקבל הוא האמן , שלמען האמת הוא "בעל המלאכה" האחרון שנותר בחברה עובדת . אותה מגמה , של רידוד כל הפעילויות הרציניות למדרגת ההתפרנסות , ניכרת גם בתיאוריות העבודה של זמננו , המגדירות את העבודה כמעט פה אחד כניגודו של המשחק . כתוצאה מכך כל הפעילויות הרציניות , בלי קשר לפירו...
אל הספר