לרוע המזל , נראה שמטבעם של תנאי החיים כפי שניתנו לאדם הוא שהיתרון היחיד שאולי טמון בפוריותו של כוח העבודה האנושי הוא ביכולת להשיג את צרכי החיים ההכרחיים ליותר מאשר אדם אחד או משפחה אחת . תוצרי העבודה , תוצריו של חילוף החומרים שבין האדם לטבע , אינם נשארים בעולם די זמן כדי שייעשו חלק ממנו , ופעילות העבודה עצמה , המתרכזת באופן בלעדי בחיים ובתחזוקתם , מתעלמת מן העולם עד כדי הפיכתה לחסרת עולם . החיה העובדת , המונעת על ידי צרכי גופה , אינה משתמשת בגוף הזה באותה חופשיות שבה האדם העושה מלאכתו משתמש בידיו , הכלים הקדמוניים שלו , ולכן טען אפלטון שהעובדים והעבדים אינם רק כפופים להכרח ומשוללי הכושר , להיות בני חורין , אלא גם אינם מסוגלים לשלוט בחלק ה"חייתי" שבתוכם . חברת המונים של עובדים , כמו זו שראה מרקס בעיני רוחו כשדיבר על "אנושות מחוברתת , " מורכבת מפרטים חסרי עולם של המין האנושי , בין שאלה עבדים במשק הבית שנקלעו למצבם הקשה כתוצאה מאלימות של אחרים ובין שהם בני חורין ומבצעים את תפקידיהם מרצון . אותו חוסר עולמיות של החיה העובדת שונה לגמרי , ללא ספק , מן הבריחה הפעילה מציבוריות העולם שהתגלתה כמא...
אל הספר