עלייתה הפתאומית , הספקטקולרית של העבודה מן העמדה הנחותה והבזויה ביותר לדרגה הגבוהה ביותר , של הפעילות המוערכת ביותר מבין כל הפעילויות האנושיות , החלה כאשר לוק גילה שהעבודה היא מקור כל הרכוש . אחריו הכריז אדם סמית שהעבודה היא מקור כל העושר , והשיא היה "שיטת העבודה" ( system of labor ) של מרקם , שבה נעשתה העבודה המקור לכל יצרנות ומה שמבטא את עצם אנושיותו של האדם . עם זאת , מבין השלושה , מרקס לבדו התעניין בעבודה כשלעצמה ; לוק התעניין במיסוד הרכוש הפרטי בתור שורש החברה , ואילו סמית ביקש להסביר ולהבטיח את ההתקדמות בלא הפרעה של צבירת עושר חסרת גבולות . אבל כל השלושה טענו מרקס אמנם עשה זאת במרב העוצמה והעקביות - שעל העבודה להיחשב ראש וראשון לכישורי בניין העולם של האדם ; ומאחר שעבודה היא למעשה טבעית יותר ועולמית פחות מכל יתר פעילויות האדם , מצא עצמו כל אחד מהם - ושוב , אף אחד לא יותר מאשר מרקס - אחוז בכמה סתירות ממשיות . דומה שטבע העניין עצמו הוא שגרם לכך שהפתרון הברור ביותר לסתירות אלה , או שמא הטעם הברור ביותר לכך שמחברים דגולים אלה נותרו לא מודעים לקיומן , הוא הזיהוי של אותם מחברים בין מל...
אל הספר