בפרק זה יהווה קרל מרקס מושא לביקורת . מצער הדבר בתקופה שבה כותבים כה רבים , שבעבר התפרנסו מן העושר העצום של רעיונות ותוכנות ששאלו ממרקם במפורש או במובלע , החליטו להיעשות לאנטי מרקסיסטים מקצועיים , בתהליך שבמסגרתו אפילו גילה אחד מהם שמרקס עצמו לא הצליח להשתכר למחייתו , ושכח לרגע את דורות המחברים שבהם הוא "תמך . " על רקע קושי זה , אזכיר את מה שכתב בנימין קונסטנט כשחש שעליו לתקוף את רוסו : "כמובן , אמנע מלחבור למתקיפיו של אדם דגול . כאשר אני מוצא את עצמי מסכים איתם בנקודה מסוימת , אני חושד בעצמי ; וכדי לנחם את עצמי על כך שלכאורה נמצאתי שותף לדעתם ... אני מרגיש צורך להתכחש לאלה המתחזים להיות שותפי ולהרחיקם מעלי ככל האפשר . "
אל הספר