למונח "פרטי" במובנו הראשוני , הקשור לחסך , יש משמעות בדיוק ביחס לאותו ריבוי משמעויות של התחום הפומבי . לחיות חיים פרטיים לגמרי פירושו מעל לכל להיות מי שנחשבו ונשללו ממנה או ממנו דברים שהם מהותיים לחיים אנושיים לאמיתם : נשללה המציאות שמקנה ההיראות לעיני אחרים וההישמעות באוזניהם ; נשללו יחסים "אובייקטיביים" איתם , אלה שנוצרים מן ההיקשרות לאחרים וההיפרדות מהם בתיווכו של עולם דברים משותף ; נשללה האפשרות להשיג משהו תמידי יותר מן החיים עצמם . החסך ( privation ) שבפרטיות ( privacy ) נעוץ בהיעדרם של אחרים ; עד כמה שזה נוגע להם , אדם פרטי אינו מופיע ועל כן , כביכול , אינו קיים . לשום דבר שהוא עושה אין משמעות או השלכות מבחינתם של אחרים , ומה שחשוב לו אינו מעניין אנשים אחרים . בנסיבות מודרניות , שלילה זו של יחסים "אובייקטיביים" עם אחרים ושל המציאות שהם מבטיחים נעשתה לתופעה המונית של בדידות , ובזאת לבשה את צורתה הקיצונית והאנטי אנושית ביותר . קיצוניות נובעת מכך שחברת ההמונים הורסת לא רק את התחום הפומבי אלא גם את הפרטי , שוללת מבני האדם לא רק את מקומם בעולם אלא גם את ביתם הפרטי , שבו חשו פעם מוגנים...
אל הספר