הרעיון שלפיו האופנים השונים של מעורבות פעילה בענייני העולם הזה , מצד אחד , והמחשבה הטהורה ששיאה בעיון , מצד אחר , תואמים לשני עניינים אנושיים מרכזיים שונים לגמרי נודע בצורה זו או אחרת מאז "החלו אנשי המחשבה ואנשי הפעולה לפסוע בשבילים נפרדים , " כלומר , מאז עליית המחשבה הפוליטית באסכולה הסוקרטית . עם זאת , כאשר גילו הפילוסופים - ואף כי אי אפשר להוכיח זאת , מתקבל על הדעת שסוקרטס עצמו הוא שגילה זאת - שהתחום הפוליטי ממילא אינו מספק את כל צרכי הפעילויות העליונות של האדם , הם הניחו מיד שהם לא גילו משהו שונה בנוסף למה שכבר היה ידוע , אלא מצאו עיקרון גבוה יותר שצריך להחליף את העיקרון ששלט ב 5 לליס . הדרך הקצרה , גם אם שטחית משהו , לתאר את שני העקרונות השונים האלה , שבמידת מה גם מתנגשים זה בזה , היא להיזכר בהבחנה בין אלמוות לנצח . אלמוות פירושו התמדה בזמן , חיים ללא מוות בארץ זו ובעולם הזה כפי שניתנו , לפי התפיסה היוונית , לטבע ולאלים האולימפיים . על רקע זה , של חיי טבע המתמידים בחזרתם ושל אלים שחייהם נטולי מוות וחסרי גיל , עמדו אנשים בני תמותה , בני התמותה היחידים ביקום אלמותי אבל לא נצחי , כש...
אל הספר