שני המוסדות : "המנהל למקרקעי ישראל" ו"הקרן הקיימת לישראל , " שימשו כמכשירים עיקריים ברכישת הקרקעות . "המנהל" הוא , הזרוע הממשלתית , והוא פעל באמצעות מתווכים למיניהם , על פי העיקרון של מתן דמי תיווך עד 2 % מהעסקה הכוללת . מדיניותו הייתה לרכוש אדמות לצורכי התיישבות , ובימי שלטון המערך נרכשו אדמות בעיקר באזור בקעת הירדן . מדיניותו של השלטון הייתה ברורה . היא הייתה מאופיינת בכך , שהרכישות נעשו לאחר מו"מ עם בעלי הקרקע והסכמים עמם . היו אמנם כמה מקרים יוצאים מכלל זה , כמו פרשת ריסוס אדמות כפר עקרבה למען תפיסתן , אך דברים אלה עוררו תגובה ציבורית קשה והדים שליליים , גם של ראש הממשלה של אז , גולדה מאיר , שגינתה את המעשה ודרשה למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד . " המנהל" היה רוכש אדמות במחיר מלא . לפי מאיר זורע , ראש "המנהל , " רוב העסקות נעשו על בסיס של "קרקע תמורת קרקע : הבעלים הערבים קיבלו כתמורה קרקעות מדינה , שהועברו לידי השלטון הישראלי כיורשו של השלטון הירדני . " יתירה מזו : "אף הוסיפו הטבות למחיר , גם זיבלו שדותיהם ועת . " היקף רכישות הקרקע של "המנהל" בשנים האחרונות של שלטון המערך ( 1977-1975...
אל הספר