גם לאחר הבריחה ההמונית של האוכלוסייה הערבית בעת קרבות מלחמת העצמאות , לא חדלו הניסיונות לקנות קרקעות מערבים . וייץ מעיד , כי בספטמבר 1948 נעשה ניסיון על-ידי הקק"ל , במשך 4-3 חודשים , בתיאום עם שר החוץ דאז , משה שרת , לקנות מערבים אדמות באזורים שונים . אולם וייץ ציין ביומנו , שלא היו תוצאות לניסיון הזה מכיוון ש"בקרב הערבים אין סימן של תנועה מבוהלת במכירות קרקע , כי כנראה , הם בטוחים שהכול ישוב לקדמותו והם יחזרו לשחק עמנו את 'משחק הקרקע . "' ניסיון אחר היה לרכוש קרקעות מערבים ישראליים שלא שהו בארץ . אחד הפעילים בנושא זה היה צוקרמן . לפי סקירתו קשר קשרים עם ערבים ארץ ישראליים הנמצאים במצרים , בעבר הירדן , בסוריה ובלבנון , אלא שהוא העלה חרס בידו בגלל פחדם מפני תגובות אלימות מצד גורמים ערביים . אליבא דצוקרמן התכנית תוכל אולי להתבצע על-ידי העברת כספים בעבור קרקעות - לצרפת . ברם , בן גוריון עמד בהתנגדותו לרכוש קרקע מערבים , כי לדעתו "ממילא נזכה גם באדמה זו . " אולם בן גוריון שינה את עמדתו בנושא זה . בסוף יולי 1949 הוא עצמו פנה לקק"ל לרכוש 25 , 000 דונמים של אדמות , מתוך סה 47 , 000 כ" הדונמים...
אל הספר