לאחר המלחמה הננו עדים לנקיטת מדיניות יזומה עתה על ידי כוחות צה"ל , מתוך הצורך להתמודד עם בעיות בעלות היבט ביטחוני התיישבותי . אחת מהן הייתה - מניעת חזרתם של תושבים ערבים , שקודם לכן ישבו בכפרים ועיבדו קרקעות סמוך לגבול עם המדינות השכנוו * העוינות . הייתה זאת תקופה שההסתננות הייתה לתופעה שכיחה . על פי ההשקפה שהייתה רווחת בקרב השלטון הישראלי , היו כפרי גבול אלה עלולים להוות בסיס לפעולות עוינות של ארצות ערב השכנות . בן גוריון הבהיר את מדיניות הממשלה בנושא זה , עוד בדצמבר , 1948 באמרו : "לאורך הגבול בכל כפר ניקח את הכול , כפי צורכי התיישבותנו . את הערבים לא נחזיר ; " ולגבי הפליטים המסתננים חזרה למקומות אלה הוסיף כי : "ניתנה הוראה ברורה לממשל הצבאי וגם ייתן לו גדוד , שידאג למניעת ההסתננות . " למימושה של מדיניות זו , הלכה למעשה , פרסם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז , דוד בן גוריון , תקנות לשעת חירום וביניהן גם אלו הקשורות בקביעת אזורי ביטחון . על פי סמכותו היה שר הביטחון רשאי להורות לכל איש המתגורר באזורים שהוגדרו כך , לעזוב את מקום מגוריו תוך 14 ימים , ולאסור את כניסתו אליו ללא רשיון מיוחד מטעם...
אל הספר