בשנת 1942 ראתה אור בתל אביב חוברת בשם "טיול בארץ , " ובה שירי ילדים מאת שמשון מלצר , מאוירים בליתוגרפיות צבעוניות וחינניות של פרץ רושקביץ . השירים והציורים חגגו כאן את נס התחבורה העברית ו / או את חלום האירופיזציה של ארץ ישראל : "רוץ , גלגל , והתגלגלה / אל העמק יזרעאלה ! / רוץ בכביש בין שדות הירק / פז שיבולת , אודם פרג / ... אך עצורה ! - מתקרבת / ומשקשקת הרכבת . " ! נופי הארץ - העמק , הגליל , השרון , הכנרת , ירושלים - נכבשו פה בששון ובגלגלי מכוניות , רכבות ואוטובוסים . אך ראו זה פלא : משהגענו לתל אביב ולמולנו תמונת שוטר בריטי במכנסיים קצרים , מכוון תנועה סואנת של כלי תחבורה מודרניים , שר לו השיר כך : - " למדבר , גמל , שאני , / עיר התומר הביאני , / הוי גמל גמלון - / ... קח נא גם אותי קחני , / על דבשתך שאני , / הוי גמל גמלון " ... מה פשר ה"הוי" המגומל הזה בתוככי סאונו של הכרך התל אביבי עתיר הטכנולוגיה המתנייעת ? להלן אבקש לטעון שהסימפטום הזה אינו מקרי , וכי "גימלנו" לאורך עשרות שנים את תרבותנו , תוך שאנו גומלים אותה מכל מכונית , משאית , אופנוע או אוטובוס . מישהו זוכר ציור של דיליז'נס י הד...
אל הספר