אם תכליתו של המחקר ההיסטורי היא הבנת ההווה — ומה תכלית אחרת עשויה להיות לו — ? הרי עיוננו זה מתקרב אל מטרתו . עומדים אנו עתה לעסוק בקאסיטאליזם המודרני , בחברה הבורגנית המודרנית , באמנות ובספרות הנאטוראליסטי 1 ת המודרניות , בקיצור , בעולמנו אנו . אל כל אשר נפנה , עומדים אנו לפני סיטואציות חדשות , אורחות חיים חדשים — כאילו ניתקנו כליל מן העבר . אד דומה כי בשום תחום אין החתך עמוק כל כך כמו בספרות , אשר בה קו הגבול ביז היצירות הקודמות , אשר ענייננו בהן הוא היסטורי בלבד , ובין אלה הנוצרות מכאן ואילד , והן עדיין אקטואליות פחות או יותר גם עתה , הוא פער שאין גדול ממנו בכל תולדות האמנות . רק היצירות שנוצרו בצד הגבול שלנו הן המהוות את הספרות החיה , המודרנית , העוסקת במישרין בבעיות זמננו אנו . בינינו ובין היצירות הישנות יותר מפרידה תה 1 ם שאין לגשר עליה — כדי להבינן נדרשים מאתנו גישה מיוחדת ומאמץ מיוחד , והאינטרפרטאציה שלהן כרוכה תמיד בסכנת אי הבנה וסילוף . קריאתנו ביצירות הספרות העתיקה שונה מקריאתנו בספרות זמננו ; הנאתנו מהן היא אסתטית גרידא , כלומר בלתי ישירה , חסרת פני 1 ת , הנאה מתוך הכרה מלא...
אל הספר