7. תבוסתה השניה של האבירות

תחיית הרומאנטיזם האבירי , על התלהבותו המחודשת לחיים סיואיים והגל החדש של סיפורי אבירים , הוא חזיון שתחילתו באיטליה ובפלאנדריה בשלהי המאה החמש עשרה 4 'ו יאו במאה הבאה בצרפת ובספרד ; בעיקרו של דבר זה סימפטום לתחילת שליטתן של צורות המימשל האותוריטאטיביות , לניוון הדמוקראטיה הבורגנית ולהסתגלות הדרגתית של תרבות המערב אל קני המידר . של חצרות הנסיכים . אידיאלים אביריים ומושגי " הווירטי" השונים אינם אלא הצורה המזוככת , שבה מופיעה האידיאולוגיה של אותה אריסטוקראטיה הדשה , אשר עלתה מקרב המעמדות הנמוכים יותר , ושל הנסיכים , החותרים לכינון משטר אבסולוטי . בקיסר מאכסימיליאן רואים את "אחרון האבירים , " אבל עוד יש לו יורשים רבים , שגם הם תובעים לעצמם תואר זה , ואפילו איגנאציוס מלמולה מתכנה בשם "אביר ישי" ומארגן את מיסדר 1 לפי עקרונות המוסר של האבירית — אף על פי שבאותו זמן הוא דבק גם ברוח הפילוסופיה החדשה של הריאליזם הפוליטי . אמנם האידיאלים של האבירות כשלעצמם שוב אין בהם כדי לתמוך במבנה החברתי החדש ; אי ההתאמה שבינם ובין מתכונתה הראציונאליסטית של המציאות הכלכלית והחברתית וחוסר שייכותם לעולם זה של "טחנ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד