הניידות הרוחנית של התקופה הגותית מתגלה בדרך כלל באופן ברור יותר באמנות החזותית מאשר ביצירות השירה , וזאת לא רק מפני שביצועה של אמנות זו נתון במשך כל ימי הביניים בידיה של קבוצה מקצועית אחידה פחות או יותר וממילא היא מראה רציפות כמעט בלתי פוסקת של התפתחותן , בה בשעה שהייצור הפיוטי נע מרובד חברתי אחד למשנהו ומתפתח בסדרה של קפיצות , שלבים שלבים , שלעתים קרובות אינם קשורים זה לזה ; רוח הבורגנות , שהוא היסוד המניע בחברה החדשה , מעורערת האיזון , משתלטת על האמנות החזותית מהר יותר ובאופן שלם יותר מאשר על השירה . רק סוגים בודדים של השירה , העומדים בשולי הייצור הפיוטי , מביעים באורח בלתי אמצעי את תחושת החיים הריאליסטית והחילונית של הבורגנות , בה בשעה שהאמנות החזותית כמעט בכל צורותיה מלאה הלך רוח זה . כאן מתגשם בדרך בולטת יותר מאשר בצורותיה האפייניות של שירת התקופה המפנה הגדול אשר חל ברוח המערבית — השיבה מממלכת אלוהים אל הטבע , מן הדברים שלא מעלמא הדין אל הסביבה הבלתי אמצעית , מן המיסטריות האסכאט 1 ל 1 גי 1 ת המחרידות אל הבעיות הפשוטות יותר של העולם הנברא — וכאן גם ניכר מוקדם יותר כי כל עניינה של ...
אל הספר