לעומת האמנות הנוצרית הקדומה אין האמנות של תקופת נדידת העמים אלא חזיון נחשל ; מבחינה סגנונית עומדת אמנות זו בדרגתו של עידן הברזל . מעולם לא פעלו ניגודים עמוקים כאלה בתפיסה האמנותית בשכנות גיאוגראפית קרובה כל כך כבתקופה הנדונה , כאשר בביזאנטיון נתקיימה אמנות פיגוראטיבית , ממושמעת אמנם , ועם זאת וירטואוזית מאוד , ואילו במערב , שנכבש בידי השבטים הגרמניים והקלטיים , שרר גיאומטריזם מופשט , שנושאיו אורנאמנטאליים גרידא . וככל שאמנות דקוראטיבית זו היתה עשירת המצאות למסובכת , על מדגמיה הלולניים , השזורים והקלועים , על גופי חיות שאבריהם משולבים זה בזה והדמויות האנושיות המקושטות והמעוטרות , הרי מבחינת ההתפתחות ההיסטורית אין אמנות זו חורגת מעידן לה טן . היא עושה רושם פרימיטיבי קודם כל בגלל דלותה הבלתי רגילה בנושאים פיגוראליים ( הדמות האנושית מופיעה רק במיניאטורות האיריות והאנגלוסאכסיות , ( אבל גם מחמת ויתורה על כל שמץ של ממשות גופנית בעצמים המתוארים . למרות הדינאמיות המתפרצת של צורותיהן , שכוח הבעתן הוא פעמים עז מאוד , אין זו אלא אמנות זעירה , משעשעת ודקוראטיבית ; מה שמשותף ל"גותיקה החשאית , " המק...
אל הספר