1. הספיריטואליזם של האמנות הנוצרית העתיקה

תפיסת ימי הביניים כחטיבה היסטורית התפתחותית אחת היא מלאכותית < לאמיתו של דבר , יש לחלק פרק זמן זה לשלוש תקופות תרבות נבדלות לחלוטין : הפיאודאליזם והמשק הטבעי של ימי הביניים המוקדמים ; האבירות החצרנית של ימי הביניים העיליים והבורגנות העירונית של ימי הביניים המאוחרים . קווי ההפרד בין שלוש התקופות הנ"ל הם מכל מקום עמוקים מאלו שבתחילתו ובסופו של עידן זה . לא זו בלבד שהפיאודאליזם , האבירית והבורגנות מובדלים זה מזה ביתר חריפות מאשר ימי הקדם מימי הביניים , או ימי הביניים מן הריניסאנס , אלא אותן תמורות , שבגינן מובדלות שלוש תקופות אלה אשד . מרעותה , דהיינו — לידתה של אצולת השירות האבירית והמעבר מהמשק הטבעי הפיאודאלי למשק הכספים העירוני , התעוררות הרגישות הלירית והתפתחות הנאטוראליזם הגותי , שחרור הבורגנות ותחילתו של הקאפיטאליזם החדש — ובכן , תמורות אלו חשובות לגבי הופעתה של תחושת החיים המודרנית יותר מאשר הישגיו הרוחניים של הריניסאנס עצמו . מרבית התכונות שמקובל לראותן כמאפיינות את האמנות של ימי הביניים , כגון השאיפה לפשטנות ולסיגנון , הוויתור על עומק החלל ועל הפרספקטיבה , הטיפול השרירותי בפרופו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד