משקרבה המאה החמישית לפנה"ס לסיומה גלל שיעורם של היסודות הנאטוראליסטיים , האינדיבידואליסטיים והרגשיים באמנות , וחשיבותם מתרבה . עתה מועתק הדגש מן הטיפוסי אל הפרטי והאישי , מן הריכוז אל הריבוי , מן הריסון והאיפוק אל השפע והחיוניות . בספרות מתחילה תקופת הביוגראפיה , ובאמנות החזותיות — עידן הפ 1 רטלט . סגנונה של הטראגדיה מתקרב לסגנון הדיבור היומיומי ולובש את הגוון האימפרסיוניסטי של השירה הלירית . הנפשות הפועלות מתחילות להיות חשובות ומעניינות יותר מן העלילה , והטיפוסים המסובכים ויוצאי הדופן נעשים מושכים את הלב יותר מן הדמויות הפשוטות והטבעיות . באמנות החזותית מושם הדגש בנפח הדמויות ובפרספקטיבה , וניכרת העדפתם של המראה ב"שלושה רבעים , " הרוקצרים והחתכים . על המציבות מתוארות סצינות משפחתיות אינטימיות ומלאות רגש , ומעטרי הכדים בחרו להם נושאים שיש בהם מן האידילי , הענוג והחינני . התמורה המקבילה בתחום הפילוסופיה היא התנועה הסופיסטית — מהפכה רוחנית ששינתה , במחצית השניה של המאה החמישית , את השקפת עולמם של היוונים , שעדיין עמדה על הנחות היסוד של התרבות האריסטוקראטית , והציבתה על בסיס שונה לחלוטין ...
אל הספר