רק בשנת 700 לפנה"ס , כאשר סגנון הדויים העירוני מתחיל לתפוס את מקומו של אורח החיים האיכרי אפילו בחצי האי הפלופונסי , מתרככת אט אט נוקשותן של הצורות הגיאומטריות . הסגנון הארכאי החדש , היורש עתה את מקום הסגנון הגיאומטרי , צמח מן הסינתיזה בין הסגנון המזרחי והמערבי , בין סגנונה של יוניה העירונית ובין סגנונה של יבשת יוון , שעודנה חקלאית כמעט לחלוטין . בפרק הזמן שבין סוף התקופה המיקנית לתחילת התקופה הארכאית ביוון לא הוקמו ארמונות אף לא מקדשים , ולא נוצרה אמנות מונומנטאלית מאיזה סוג שהוא ; מתקופה זו לא נשתמרו בידינו אלא שרידיה המעטים של אמנות , שנצטמצמה בתחום הקדרות . אד עם בואו של הסגנון הארכאי , פרי המסחר המשגשג , הערים האמידות וההתיישבות הצולחת , מתחיל עידן חדש של פיסול ואדריכלות מונומנטאליים . זוהי אמנותה של חברה , שהאליטה שלה התעלתה ממעמד של איכרים למעלת אילי הון עירוניים ; אמנותה של אריסטוקראטיה המתחילה להוציא בערים את דמי החכירה שמכניסות לה אהוזותיה ולקחת חלק בתעשייה ובמסחר . אמנות זו אין בה מאומה מהשקפת העולם הצרה והסטאטית של האיכר . זוהי אמנות עירונית לא רק בתוקף המשימות המונומנטאלי ™...
אל הספר