בסתיו 1920 חזרו חברי "השומר" לכפר גלעדי לשיקום הריסות המקום , לבנות חיים חדשים בקיבוץ . בין המשימות שניצבו בפניהם הייתה משימה שעדיין לא התמודדו עם שכמותה - ליצור מערכת חברתית שתתמוך באלמנות וביתומים שביניהם . בין עשר החברות שעלו ליישוב היו חמש אלמנות ( מתוך שש אלמנות " השומר ( " ומכלל עשרים הילדים היו שנים עשר יתומים . לראשונה התרכזה קבוצת אלמנות כה גדולה ביישוב אחד ( שקודם לכן התרכזה בתל עדש ) ואנשי " השומר" הבינו את כובד האחריות כלפיהן , כפי שתיאר אליעזר קרול בין העולים לנקודה [ באוקטובר [ 1920 היו לא מעט אלמנות חברות "השומר" וילדיהן שנתאלמנו מבעליהן , חברי "השומר" במשך התקופה . למרות המצב הכלכלי הקשה של הקבוצה ואי הבהירות לגבי העתיד איש לא ערער על כך . אף אחד לא העלה על דל שפתיו פקפוק או היסוס כלשהו לגביהן . הדבר היה מובן מאליו וטבעי . דבר זה ראוי לציון . בנטילת האחריות לקרובי הנופלים קבעו חברי "השומר" את דפוסי ההתמודדות של החברה הישראלית לדורותיה עם תופעת השכול , בייחוד שכול מלחמה , אם כי ראוי לציין שב"השומר , " גם אלמנה שבעלה מת ממחלה ולא מפעילות אויב זכתה לאותו סטטוס . היחס של אנ...
אל הספר