3. ההכרעה התיאולוגית־פוליטית

האנלוגיות בין מודלים משטריים בני זמננו למודלים התיאוקרטיים שסרטטתי כאן הן אסוציאטיביות , ואין להן שום הוקף סיבתי או הסברי . הטיפולוגיה של מדינות אסון שהצגתי כאן איננה שלמה ; לבל היותר היא מסמנת כמה טיפוסים מוכרים יחסית בטיפולוגיה אפשרית כזאת . אבל הציר המחבר את הטיפוסים האלה מאפשר לבחון מחדש את האנלוגיה התיאולוגית או לפחות למצוא לה הקשר תיאורטי הולם . הציר הזה הוא מצב החירום וסדרת ההכרעות הריבוניות ( בדרגי סמכות שונים ) בדבר ההוצאה מן הכלל . נדירים מאוד האסונות המודרניים רחבי ההיקף שאינם כרוכים בהכרעה על מצב חירום ועל סדרה שלמה של הוצאות מן הכלל - בראש וראשונה ההוצאה מן הכלל של שעת החירום עצמה , שממנה נובעת הסמכות לכל שאר ההכרעות היוצאות ( ומוציאות ) מן הכלל . אבל אין הכרח שתהיה זו שעת חירום אחת והכרעה אחת על מצב חירום שממנה נובעות כל ההוצאות מן הכלל . כפי שהראו כמה וכמה חוקרים , מדובר בסדרת הכרעות ובקבוצה לא קבועה של מוקדי הכרעה , ולא באירוע חד פעמי של הכרעה שאפשר לייחס למוקד הכרעה אחד . " למרות הביזור הזה , תפיסת הריבונות של שמיט מתבקשת כאן : "ריבון הוא מי שמכריע על מצב החירום ואו הי...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד