המודלים המוכרים לנו , העוסקים בהיוון תזרים המזומנים על שלל צורותיו , מתקשים בהערכת שווי ָ ן של חברות ממונפות מאוד , או כאלה שהרווח שלהן שלילי , מאחר ואחת מהנחות היסוד שלהן – שרמת הסיכון של החוב איננה גבוהה . כאשר מדובר בחברות עם רמת מינוף גבוהה מאוד , או בחברות שהרווח שלהן שלילי , ייתכן ונעדיף להעריך את שוויה של חברה כאילו היה אופציה , או ליתר דיוק : כאילו ההון העצמי של החברה הוא אופציית Call על נכסי החברה , בעלת תוספת מימוש בגובה החוב . מבוא ידוע שהון עצמי הוא מה שנשאר לבעלי המניות במקרה בו החברה מוכרת את נכסיה ומשלמת את חובותיה . כך , לדוגמה , במקרה שמדובר בחברה עם נכסים השווים ח"ש 150-ל , אשר לה חוב בגובה ח"ש 100 , נקבל ששווי ההון העצמי הינו ח"ש 50 . מה קורה אם החוב עולה על שווי השוק של הנכסים ? המסך שיוצר חוק החברות בין בעלי המניות והנושים של החברה מביא לכך שבעלי המניות לא צריכים לשלם את ההפרש בעצמם : התמורה בגין הנכסים שיימכרו תשולם לבעלי החוב , ולבעלי המניות לא יישאר דבר ( מצד שני , הם גם לא ייאלצו לשלם את ההפרש . ( לדוגמה : בחברה עם נכסים השווים ח"ש 80-ל וחוב בגובה ח"ש 100 , נקב...
אל הספר