פרק זה דן ארוכות בקשר שבין " סיכון" ו"תשואה" בעולם הפיננסי , וקובע כי קיים יחס ישר ביניהם ( יותר סיכון שיטתי = יותר תשואה . ( לפי הגדרה זו , מידת התנודתיות ( שאינה ניתנת לפיזור ) הקיימת בפירות שיניב לנו נכס מסוים היא זו שקובעת עד כמה בדיוק הוא מסוכן . חשוב לזכור , נכס יכול להיות מניה , חוב או כל גורם אחר שביכולתנו לנקוב בשיעור תשואה שהוא צפוי להניב . לאחר שסקרנו את שני סוגי הסיכונים הגלומים בכל נכס , ספציפי ושיטתי , למדנו את עיקריו של מודל שמטרתו אחת : אמידת תוחלת התשואה החזויה מנכס מסוים באמצעות קשירה בין אותה תשואה ובין גודל הסיכון השיטתי הגלום בנכס . סיכום של השיטות שסקרנו ליישום משוואת CAPM מובא בתרשים הבא : 45 שנה לאחר שהומצא , מודל CAPM עדיין נחשב לכלי העזר הטוב ביותר לשם אמידת תוחלת התשואה המצופה מנכס . לא מעט ביקורת נכתבה עליו , חלקה הגדול אף מובא בסוף הפרק , אך מחברי הספר עדיין סבורים כי אין בנמצא מודל מבוסס יותר לחיזוי תוחלת התשואה המצופה מנכס . או במילותיו של פרופ' מפורסם עמו יצא לנו לעבוד : CAPM-ה " דומה במהותו לדמוקרטיה . לא מושלם , אבל הכי טוב שיש בנמצא . "
אל הספר