פרק זה יעשה שימוש בשתי שיטות מחקר מרכזיות : ניתוח תוכן איכותני וכמותי וראיונות עומק חצי מובנים עם עיתונאים ומנהיגי ציבור ערבים , ואנשי תקשורת ופוליטיקאים יהודים . כל אחת מהן , בתורה , תנסה לאשש או להפריך את השערות המחקר . מתוך הרקע התיאורטי ועל בסיס המציאות החברתית-פוליטית של המיעוט הערבי בישראל , ניתן לגזור שורה של ציפיות ( קרי , השערות ) בנוגע לעמדת העיתונות ( העברית ) הכתובה כלפי האזרחים הערבים : השיח החדשותי נבנה ממעמדו ומאופיו העל מפלגתי של הביטחון בישראל , שעקרונותיו מושרשים עמוק בתודעה האזרחית ונטועים היטב בעבודת התקשורת . ברוח זו מעריך המחקר כי קיים קשר בין מדיניות הממשלה הרואה בכוח ( עוצמה ) את הפיתרון לבעיה פוליטית לבין גילויים של תרבות ביטחונית בסיקור המיעוט הערבי . מנגד ניתן לצפות לסיקור מאוזן יותר ביחסי המדינה והאזרחים הערבים בעתות שלום . הסיקור התקשורתי של הערבים בישראל מושפע מהערך הבסיסי ביותר באתוס הציוני : ישראל כמדינה יהודית . בהתאם לכך ניתן להעריך כי קיים קשר בין העמדות , הנטיות והרטוריקה של העיתונות העברית לבין האידיאולוגיה הציונית . מחקרים קודמים הראו כי קבוצות מוח...
אל הספר