פרק זה מבקש לבדוק את מתכונת היחסים בין אמצעי התקשורת למדינה . בדיקה זו נערכת בתוך מסגרת מושגית הרואה בתקשורת חלק בלתי נפרד ממדינת הלאום . הפיחות במעמד המוסדות המפלגתיים והבירוקרטיים במדינות הדמוקרטיות , שראשיתו בשנות התשעים של המאה הקודמת , אירע בד בבד עם ההכרה בחשיבותם של כלי התקשורת ההמוניים , כגורמים דומיננטיים המעורבים בפעילות הפוליטית . תהליך משולב זה תרם להתפתחות שדה המחקר בתקשורת פוליטית . לפי ניסיון העבר , אליטה פוליטית המתעתדת לשלוט לאורך זמן זקוקה לתשתית ארגונית ולהסכמה רעיונית-אידיאולוגית ; Christenson et al ., 1971 : 29 ) שפירא , . ( 11 : 1984 שליטה ארגונית במדינה וזהות רעיונית משותפת של חברי הקבוצה השלטת מחייבות , לצד הימצאותם של מנגנוני דיכוי ( צבא , משטרה , בתי סוהר , ( גם הפעלה של מנגנונים אידיאולוגיים ( מוסד המשפחה , מערכת החינוך , אמצעי התקשורת ועוד , ( המתוארים בספרות כמשאבי עוצמה ' רכים' . ( Nye , 1991 : 188-201 ) אמצעי התקשורת הם צורות פדגוגיות המכוונות את האזרחים למערכת שלטת של נורמות , ערכים , מנהגים ומוסדות . ( Kellner , 1995 : 9 ) התקשורת , על כל מרכיביה , משמש...
אל הספר