הסיווג מאפשר למטפלים יכולת לתקשר ברמה משותפת ויכולת להעריך ולנסות להסביר תופעותשהםנתקליםבהן . עצםהענקתשםלתופעהעשוילהביאהקלה , הןלמטופלהןלהוריו . עם זאת , יכולת החיזוי שניתן להפיק מהסיווג עדיין מצומצמת , וכך אף היכולת להפיק ממנו הסברים חד-משמעיים . עם זאת , הסיווג הוא המאפשר לפסיכיאטריה להיות מדע , בהיותו בבחינתשפהבין-לאומית , המובנתלכלהעוסקיםבהלפימינוחמוסכםוהמשתמשתבעקרונות מדעיים לקיומה . בפרק זה נסקור את הסיווג הנוכחי בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר . חשוב להבדיל בין סיווג ( Classifi cation ) לבין מינוח אבחנתי , ( Nomeclature ) שכן המינוח האבחנתי הוא רשימה רחבה ופתוחה של מונחים מאושרים ; כל מונח הוא ייחודי , ואין קשר בינו לבין המונחים האחרים , ואילו הסיווג הוא קטלוג , הקובע את הקשרים ואת היחסים שבין המחלות , יוצר ביניהן קשרים היררכיים וממיין אותן לפי קריטריונים למיניהם . הסיווג מוגבל למספר קבוע ומסוים של קטגוריות , הכוללות את כל רוחב הספקטרום , אך אינן כוללות את כל פרטיו . עקרון הסיווג נקבע לפי הצרכים . הבדל חשוב עוד יותר הוא בין אבחון לסיווג . השלב הראשון בראיית המטופל הוא ההסתכלות . ההס...
אל הספר