15 שארית היום

נובמבר . 2008 המשפחה החליטה לחגוג לי יום הולדת תשעים בסוף שבוע בבית ספר שדה הר הנגב שהייתי מעורב מאוד בהקמתו . בנחל לוץ חזינו בעצי האלות הענקיים עומדים בשלכת כתומה כאש . בבית הספר עצמו ליווה אותנו עדר של יעלים שהשתכן בחצר בית הספר . גדיים קפצו בינות לבתים ועליהם כאילו היו אלו סלעים . העדר כולו אדיש לחלוטין לבני אדם , כאילו היו עזים , ללא פחד . נזכרתי בימי הציד הפרוע שבהם היינו מאושרים לראות קצה זנבו של יעל נמלט בינות הצוקים או רק למצוא קרן . התבוננתי ביעלים , הם התבוננו בי , ולא ידענו מה להוסיף . * * * משנת , 1993 עם סיום עבודתי בחברה להגנת הטבע , עת הבנתי שיש דורות חדשים וזמני תם , אין לי רגע שקט . במשך כל השנים המשכתי בפעילויות השונות שלי : שיחות ברדיו , כתיבת ספרים והוצאתם לאור , הוראה , השתתפות בפעילויות החברה להגנת הטבע – קודם כיושב ראש הוועד המנהל ולאחר מכן כיושב ראש המועצה הציבורית של החברה , חברות בוועדת השמות הממשלתית , חברות בוועדה של האקדמיה ללשון העברית בבדיקה מחודשת של שמות הצמחים ושאר פעילויות שקשה לי להיזכר בהן בלי עזרת היומנים שלי . באוקטובר 1994 למשל נקראתי להשתתף בסיו...  אל הספר
עם עובד