השנה הראשונה בסמינר , בפינת החי של המכון הביולוגי עם מנדלסון ובגינה הבוטנית עם יעקב גליל הרחיבו והעמיקו את היחס שלי לטבע , וגם את החרדה . בבת אחת הבנתי גם את העושר של עולם הטבע שלנו וגם את הסכנות האורבות לו , לנוכח תנופת הפיתוח הנמרצת שאחזה בכול עם הקמת מדינת ישראל והשלמת ההשתלטות על כל שטחה . אף שהייתי רק קיבוצניק מן המניין , סטודנט בסמינר למורים , נאסף אצלי כבר בשלב הזה חומר רב בנושא . בטיולים הרבים שערכתי במסגרות שונות ( המחנות העולים , הפלמ"ח , בית הספר וכדומה ) הייתי פקוח עיניים ואספתי ידע ורשמים . ש"י עגנון כתב פעם : "אנשים נחלקים לשלושה : יש מהם שרואים בעצמם ; יש כאלה שאינם רואים בעצמם , אבל כשמראים להם , הם רואים ; ויש כאלה שגם כשמראים להם אינם רואים . " אני משייך את עצמי לקבוצת הרואים . ראיתי וקלטתי יותר משאר המטיילים שטיילו אתי . אבל לא הייתי היחיד . עם בואי לסמינר הכרתי סטודנט צעיר – אמוץ זהבי . היו לנו כמה תחומי עניין משותפים : ציפורים , צילום וימת החולה , שם עבד אמוץ כמדריך צפרות . המסע אל ארץ הנגב זמן קצר אחרי תחילת הלימודים נודע לאמוץ שיוצאת משלחת לנגב : שני מהנדסים יוצא...
אל הספר