בסוף שנת תש ) ו" ספטמבר ( 1946 סיימתי את עבודתי במחנות העולים וחזרתי לבית השיטה . סוכת הקנים שלי סיימה את חייה לפחות עבורי , ואני זכיתי בשיכון חדש : קותי אשכנזי התחתן והוריש לי את מעונו בחורשת הקזוארינות שמאחורי צריף "הסורגים" וסככת הפח של המחסנים במערב המשק ליד הגדר . זה היה צריפון של שניים על שלושה מטרים עם ברז וכיור בחוץ . שכני הקרוב היה יצחק חצרוני , שהשתכן בעמדת השער המערבי . הייתי שותף בביתן השירותים שלו . את השטח שבין הצריפון לגדר הועדתי לגינת צמחי הבר שלי . לפלחה לא חזרתי . על הדסה עמרמי ( צמרת ) ועלי הוטל להקים ענף חדש : משתלה . השטח שהוקדש לנו , עשרה דונם , היה מדרום לקיבוץ , ממזרח לאיקליפטוסים , במקום משטח הזיתייה של היום . המשתלה נועדה לשלושה גידולים : מטע אם של כנות לגפנים , ורדים לפרחים וזיתים מזרעים – פיתוח של יצחק חצרוני : עד אז הכינו שתילים רק מנצרים שצמחו בצד עצים ותיקים ( קראמות בערבית . ( יצחק הצליח להנביט זיתים מגרעינים ולהרכיב עליהם זנים רצויים . מצפון למשתלה עברה דרך שהיה עובר בה עדר הצאן . המשתלה הצרה את הדרך , והדבר הכעיס את אחד הרועים וגרם לסכסוך ( קין והבל , ...
אל הספר