" בצקלון על גבם הפליגו שונים אל הבלתי ידוע . " אדם צ'רניאקוב , 7 בספטמבר 1939 ויצמן השאיר בז'נווה קונגרס ציוני חרד ומבוהל : החלה הבהלה האיומה . כל מי שהייתה אפשרות בידו לברוח — ארז את מזוודותיו וברח . [ ... ] אחרי הצהרים התרוקן הקונגרס במידה רבה . האמריקנים נסעו . האנגלים נסעו . ברחו עוד הרבה צירים ואורחים . הספסלים הריקים הזכירו את הרעדה ברחבי תבל . ראשי הוועדות קוראים את ההחלטות . ידיים מתרוממות . פה ושם מעירים הערות . אבל כל הלבבות דופקים לקראת העתיד המעורפל . כמו נצח עבר בימים הקצרים שבין פרדתו מהקונגרס ובין הדברים הבוטחים ומלאי התקווה שבהם סיכם את נאומו בישיבה השלישית של הקונגרס ב 17 באוגוסט , שבה אמר : מעולם לא הועלה בכוח קסמים כל הטוב והנעלה שבנו , כמו בשעה שהועמדנו בפני קשיים . אנו במצוקה , ואני בטוח שלא נבייש את עברנו . וכאשר ניפגש בקונגרס הבא , נוכל להגיד שצעדנו קדימה . הפרוטוקול מספר כי הדברים זכו ל"מחיאות כפיים ממושכות . " הצירים התפזרו איש למקומו ולגורלו . ישעיהו קלינוב , שליח הארץ בז'נווה , שלח ב 26 באוגוסט 1939 את הרשימה הבאה על הבהלה . היא נדפסה ב 1 בספטמבר :
אל הספר