א ב 15 בינואר 1954 פרשה בלה אלתרמן באופן רשמי מעבודתה במרפאת השיניים שבבית הבריאות על שם שטראוס , שם החלה לעבוד ב , 1939 מיד לאחר פטירת בעלה יצחק אלתרמן . בהסכמי הפרישה שבינה לבין העירייה הובטחה לה פנסיה חודשית קבועה לכל ימי חייה , בתוספת מענק חד פעמי בסך י"ל 500 . במכתב שהועבר ממחלקת החינוך של עיריית תל אביב אל גזברות העירייה ביקש ראש המחלקה לחינוך ד"ר שלום לוין לעשות מחווה לבלה אלתרמן , ואף להעניק לה מענק פרישה בסך — י"ל 1 , 000 זאת " לאור השרות החשוב של בעלה המנוח למפעל החנוך בת . "א" המענק המובטח לא ניתן , אך עם זאת הביאה התערבותו של לוין לכך שבחישוב הכולל של הפנסיה נלקחו בחשבון גם שנות עבודתו של יצחק אלתרמן . בשעתה , לאחר מותו של יצחק אלתרמן , הציעה העירייה לאלמנתו אפשרות לתעסוקה אך נמנעה מלהעניק לה פיצויים . לכן נעשה החישוב כאילו החלה בלה את עבודתה בעירייה ב , 1934 וזו הסתכמה בעשרים שנות עבודה . על פי זה הועמד סכום הפנסיה שלה על י"ל 95 . 070 בחודש . בהודעה שלקראת הפרישה , שנשלחה אליה ב 6 בדצמבר 1953 על ידי ראש העירייה חיים לבנון הודה לה לבנון על שירותה הנאמן לעירייה ואף איחל ...
אל הספר