על זמן ומרחב במצב החירום

עדי אופיר המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע "ש כהן , אוניברסיטת תל אביב ; מכון ון ליר בירושלים אני מבקש לפתוח את דבריי בתגובה להרצאה של רות גביזון בסמינר זה בחודש שעבר . גביזון טענה שיש לנרמל את החוק הישראלי , לבטל את מצב החירום הקבוע ( שלדבריה : "אינו מצב חירום ממשי ואינו ראוי להתקיים במתכונת הנהוגה כיום , ( " ולמצוא הסדרים להכרזה על מצב חירום ממשי כאשר יהיה צורך בכך . גביזון טענה שבמצב החירום הנוכחי ( כאמור היא כינתה אותו "לא ממשי , ( " היוצא מן הכלל הוא פוטנציאל לא ממומש . ההשעיה של החוק נמשכה זמן רב כל כך עד שהפכה לכלל , ובמסגרתו נוצרה מערכת שלמה של חוקים ותקנות . גביזון הבהירה שיש לממש את מצב החירום רק בעת סכנה נדירה , יוצאת מן הכלל , שמחייבת ומצדיקה השעיה של החוק . ההבחנה הזאת של גביזון מזכירה את ההבחנה המפורסמת של ולטר בנימין בחיבורו "על מושג ההיסטוריה , " אבל היא שונה ממנה . בנימין אומר שמצב החירום הלא ממשי הוא המצב שבו היוצא מן הכלל הפך לכלל , וההשעיה של החוק איבדה את זמניותה . זה המצב שבו אנו חיים , כך הוא אומר על עצמו ועל תקופתו . נוכח המצב הזה אין טעם לחלום ע...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד