סוגיית הפיצויים לבעלי הקרקעות שהופקעו לצורך סלילת כביש חוצה ישראל עלתה על הפרק באופן מעשי ב , 1997 עוד במסגרת בדיקת תוואי הכביש והשפעותיו האפשריות על היישובים שלאורכו . סוגיה זו , שליוותה את הפרויקט יותר מעשור , חושפת את מלוא חולשתה של האוכלוסייה הפלסטינית בישראל מול הממסד המייהד של המדינה . הקהילה הפלסטינית באזור הכביש התאפיינה באינטרסים מעורבים , ואולי אף סותרים , ביחס לסלילת הכביש . תושבים שבאדמותיהם עתיד היה להיסלל הכביש חששו מהפקעת רכושם ללא תמורה , ונטו מלכתחילה להתנגד לכביש מכול וכול ; בעלי קרקעות הגובלות בכביש , שלא היו מועדות להפקעה , חששו מרעש ומזיהום אוויר , וכן מהגבלת הנגישות לשדותיהם , אך היו פתוחים יותר לרעיון הכביש בשל הפיתוח האורבני והשבחת ערך אדמותיהם הצפויים בעקבות סלילתו ; ואילו התושבים שאינם בעלי אדמות בקרבת הכביש נותרו אדישים . ההתנגדות לכביש , אם היתה , נבעה מן ההנחה הרווחת במגזר הפלסטיני בישראל שכל פיתוח ביוזמת המדינה יקדם את האוכלוסייה היהודית ויבוא , כך או אחרת , על חשבון האזרחים הפלסטינים . ראשי עיריות ומועצות מקומיות ערביות בקרבת הכביש הבינו שהתהליכים הכרוכי...
אל הספר